קיפוח הרוב – האם בעלי מניות רוב יכולים להגיש תביעת קיפוח נגד מיעוט בעלי המניות?

לפני כשנה עלה יהושע (שם בדוי) על רעיון טכנולוגי מהפכני. כאדם נמרץ ובעל תושייה, החליט יהושע להקים חברת הזנק (סטארט-אפ), לפתח את הרעיון למוצר בר קיימא, בתקווה להפוך לבעל חברת "Waze" הבאה.

ביודעו כי הוא אינו בעל ניסיון בפיתוח טכנולוגיות או בניהול כספים, החליט יהושע לצרף למיזם איש פיתוח טכנולוגי ואיש כספים. כבכל מיזם סטארט-אפ בשלבי הקמה, ידע יהושע כי הוא אינו יכול לשלם לאנשי המקצוע שכר כלשהו ולכן העניק הוא להם אחוזים נכבדים מהמיזם העתידי. בשלב זה היה יהושע בעל 60% במיזם, ושני בעלי המקצוע האחרים החזיקו ב – 20% כל אחד.

יהושע הוא בעל חזון אך אינו מומחה משפטי וכבר כאן בא הוא לידי טעות: היה עליו להעניק את המניות האמורות בצורת אופציות או בכל צורה אחרת בה יינתנו המניות לאנשי המקצוע באופן מדורג על פני תקופה של שנה וחצי או שנתיים. זאת, על מנת להבטיח שאנשי המקצוע מתומרצים לעשות את תפקידם, ועל מנת להבטיח כי אם לא עשו כך, לא יחזיקו הם באחוזים גדולים מדי בחברה.

טעות נוספת שאירעה בשלב ההקמה הייתה שהמייסדים (יהושע ואנשי המקצוע) חתמו על "תקנון מצוי" לחברה, בו לא נקבע כל מנגנון היפרדות בין הצדדים כמו גם כל מנגנון בדבר האופן בו יתקבלו החלטות בחברה וכיו"ב.

כך או אחרת, המיזם התפתח, הוקמה חברה, אך אז ניבעו סדקים באידיליה שאפפה את הקמת החברה ובין יהושע לאיש הכספים פרצו מחלוקות קשות שעניינן האופן בו מנוהלת או אמורה להיות מנוהלת, החברה.

מחלוקות אלו גרמו לכך, שאיש הכספים, עיכב הליכים בתוך החברה ו"תקע" את היכולת שלה להתפתח. כך למשל, איש הכספים סירב לחתום על פרוטוקול בעלי מניות למינוי דירקטוריון לחברה, סירב לחתום על פרוטוקול למינוי מורשה חתימה, סירב לחתום על מסמכי בנק שהיו דרושים לשם פתיחת חשבון עו"ש לחברה, וכיו"ב.

בשלב זה פנה יהושע למשרדנו כשהוא אובד עצות בבקשה לקבל סיוע משפטי.

לאחר תקופה בה הבנו כי לא ניתן לגרום לצדדים להגיע להבנות ביניהם באופן יזום, הציע משרדנו ליהושע להגיש "תביעת קיפוח" נגד איש הכספים, לבית המשפט, שבה התובע למעשה מחזיק ברוב מניות החברה, ומגיש תביעה נגד מי שמחזיק במיעוט המניות.

מהי תביעת קיפוח?

מקורה של תביעת קיפוח הינה בדיני היושר שבמשפט האנגלי אשר יובאה לארץ באמצעות פקודת החברות בנוסחה הראשון (סעיפים 118-119 לפקודה). במקור, נקראה תביעה כזו "תביעת עושק המיעוט" ומדובר היה בתביעה צרה יחסית, שאותה יכלו להגיש רק בעלי מניות מיעוט בעקבות מעשים חמורים שביצע הרוב – מעשים שהיוו בבחינת "עושק המיעוט".

עם המעבר לחוק החברות החדש משנת 1999, הורחבה והוגמשה עילת הקיפוח מאוד, במסגרת סעיף 191 לחוק, במספר מובנים: ראשית, אין כיום עוד צורך להוכיח "עושק" כי אם "קיפוח" – דהיינו, גם מעשים שאינם עולים כדי עושק יוכלו להקים עילת תביעה. בנוסף, אין הכרח כי התובעים יהיו בעלי מניות מיעוט, אלא גם בעלי רוב מניות יכולים להגיש תביעה בעילה זו. תפיסה זו מבטאת את הבנתו של המחוקק, לפיה, לא תמיד גודלה של האחזקה הוא הקובע וייתכנו בהחלט מקרים בהם בעלי השליטה ייפגעו מתנהלות בעייתית או "עושקת"  של המיעוט.

תביעות בשל "אובדן אמון בין בעלי המניות"

בשנת 2015, זכתה עילת הקיפוח להרחבה משמעותית ביותר. במסגרת ערעור אזרחי 8712/13 אדלר נ' לבנת, קבע בית המשפט העליון, כי בחברות מסוימות המכונות "מעין שותפות", יוכל בעל מניות להגיש תביעה נגד רעהו בשל "אובדן האמון ביניהם".

מדובר בהרחבה משמעותית של העילה האמורה, תוך הבנה של בתי המשפט כי לא כל מקרה נופל לתוך הגדרת "קיפוח" וכי בחברות רבות המנוהלות כמן שותפות, כלומר שבהן  קיימים בעלי מניות מועטים ביותר מחד, וניהול החברה מתבצע על ידם מאידך, קיים צורך באמון מוגבר בין בעלי המניות, שדי באובדנו על מנת לשתק את החברה באופן מוחלט.

תביעות הקיפוח / אובדן האמון מתייחדות בכך, שבמסגרתן בית המשפט יכול להעניק כמעט כל סעד שהוא, כולל מתן הוראות למי מבעלי המניות בחברה לרכוש את חלקו של הצד השני, או לתת הוראות שונות בנוגע לניהול החברה משל היה בית המשפט בעל מניות בחברה! מדובר אם כך בכלי אימתני ביותר בו יכול בית המשפט לעשות שימוש במקרים המתאימים.

בסיומו של ההליך, עשוי לקבוע בית המשפט, כי התנהגותו של הנתבע מקפחת את בעלי מניות הרוב, וכי מצב זה גרם אף לאובדן אמון בין בעלי המניות, ולכן, חובה על הנתבע למכור את מניותיו לידי בעלי מניות הרוב בחברה. צריך להבין שמדובר בסעד דרסטי, משום שמשמעותו היא שבית המשפט מתערב בזכות הקניין של אדם פרטי שמחזיק במניותיו כדין, וזאת רק בשל כך שהתנהגותו לא מאפשרת לחברה להתנהל בצורה תקינה.

לסיכום:

כפי שראינו, תביעות בין בעלי המניות אינן עניין של מה בכך, והן מביאות לרוב לשיתוקה של החברה. הדרך הנכונה ביותר להימנע מכך, הינה בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", על ידי עריכת תקנון והסכם מייסדים באופן נכון, שימנע את אפשרותו של בעל מניות מיעוט "לתקוע" פעילות של החברה. כך למשל, יש לקבוע מנגנון של קבלת החלטות ברוב רגיל, ולמנוע ככל שניתן אפשרות של בעל מניות להטיל "וטו" על החלטה כלשהי. בנוסף, אין להעניק חבילת מניות גדולה לאף אחד, אלא במנגנון מדורג בלבד. בנוסף, ניתן לשקול הכללת מנגנונים שונים ומותאמים, למקרה בהם עולים יחסי בעלי המניות על שרטון.

אם על אף המנגנונים האמורים, נתגלעו מחלוקות קשות בין בעלי המניות באופן המונע את התנהלותה של החברה, כדאי לבחון אפשרות של הגשת תביעת קיפוח. יש לציין כי תביעות כאלו הינן תביעות ממשוכות למדי ולכן, המלצתנו החד משמעית היא, כי לפני פניה לעורך דין, רצוי מאוד לנסות למצות הליכי גישור או פשרה בין הצדדים שייתרו את ההליך המורכב והממושך.

הכותב, עוה"ד מוטי גולדשטיין, הוא שותף מייסד וראש מחלקת שוק ההון וחברות.